English שלחו לחבר

אבות על הסף: גורמים מעכבים ומקדמים בהגעה וולונטרית של אבות לשירותי הרווחה

סטודנט/ית
נגבי אירית
שנה
2021
תואר
PhD
תקציר

החשיבות שבהכללת אבות בשירותי הרווחה קיבלה הכרה כבר למעלה מעשור. כותבים רבים מציינים כי הכללת אבות בהתערבויות מקצועיות עשויה לתרום לחיזוק התפקוד ההורי ורווחתם של האבות עצמם, כמו גם להתפתחות ולרווחת ילדיהם ולשיפור הדינמיקה המשפחתית. לתרומה זו חשיבות ייחודית כשדנים באבות הנמנים עם השכבות החלשות באוכלוסייה. שכן, תנאי חיים קשים, רקע של עוני והיעדר משאבים כלכליים, אישיים, וחברתיים יכולים לעורר באבות מצוקה נפשית. זאת, לנוכח חוויות של שוליות, חוסר ערך, חוסר אונים וכישלון שיש בהם כדי להשפיע לרעה על תפקודם ההורי, הזוגי ועל רווחתם הנפשית. למרות הבנות אלה, אבות במדינות רבות בעולם ובכללם בישראל, נכללים, רק לעיתים רחוקות, בהתערבויות המקצועיות שנעשות עם משפחתם בשירותי הרווחה.

הקשר המוגבל עם אבות, הציב, על כן, אתגר בפני הקהילה המחקרית. במהלך העשורים האחרונים, חוקרים שניסו לזהות את הכוחות המעכבים והמקדמים המשפיעים על השתתפות של אבות בשירותי הרווחה גילו שלכל אחד מהגורמים המעורבים- אימהות, אבות, ואנשי המקצוע-תרומה משלו למצב הקיים. למרות גילויים אלה מחקרים, שנעשו עד כה, התמקדו בעיקר במיפוי הקשיים שחווים אנשי המקצוע, ורק מחקרים בודדים בחנו את התרומה של אבות ואימהות למצב הקיים, וגם הם התמקדו בעיקר במשפחות שילדיהם בסיכון להזנחה או להתעללות. לעומת המחקרים שנעשו עד כה, מטרתו המרכזית של המחקר הנוכחי הייתה לזהות את הגורמים והמניעים המקדמים והמעכבים אבות ממעמד סוציואקונומי נמוך שאינם מעורבים בסוגיות של הגנת הילד ואלימות במשפחה, לעשות שימוש מרצונם בשירותי הרווחה. במטרה למפות גורמים אלה, המחקר בוחן את הסוגייה מנקודת מבטם של האבות, הן אלה שלוקחים חלק בהתערבויות מקצועיות בשירותי הרווחה והן אלה שאינם מקיימים קשר עם שירותים אלה. המחקר כולל גם אימהות- בנות הזוג של אותם אבות כדי להבין מהי עמדתן לגבי קשר אפשרי או קיים של בני זוגן- האבות עם שירותי הרווחה. הכללת אימהות במחקר מבוססת על עדויות מחקריות המראות כי לאימהות, כחלק מהיחידה ההורית וכמי ששותפות בקבלת ההחלטות לגבי חלוקת התפקידים במשפחה, יש יכולת להשפיע על מידת המעורבות של אבות בשירותי הרווחה.

ראיונות עומק מובנים למחצה נערכו עם 21 אבות ו-23 אימהות. לצורך עריכת הראיונות נעזרתי במדריך ראיון אשר כלל את התחומים: מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, תפיסות לגבי שירותי הרווחה ואנשי המקצוע, עמדות לגבי פנייה לעזרה וקבלת עזרה, גורמים מעכבים ומקדמים מעורבות עם שירותי הרווחה וניסיון קודם עם שירותי הרווחה.

המחקר התבסס על הגישה הפנומנולוגית, המבקשת להבין את המציאות היומיומית מנקודת השקפתו של האדם החווה אותה. על מנת להבטיח את פרטיות המרואיינים, שמות ופרטים ליצירת קשר עם מרואיינים פוטנציאליים נמסרו לידי רק לאחר שהעובדים הסוציאליים קיבלו את הסכמתם. ניתוח הראיונות חשף שחלק נכבד מהאבות מחזיקים בתפיסה ששירותי הרווחה מיועדים לסיוע כלכלי-חומרי. נוכח תפיסה זו רובם אמרו כבר בתחילת הריאיון שהם אינם רואים חשיבות בהגעת שני בני הזוג לשירותי הרווחה וביטאו את נטייתם לראות באם כמי שמתאימה לפנות ולייצג את המשפחה ואת צרכיה בשירותי הרווחה. רק עם התקדמות הריאיון החלו האבות להסביר מדוע חשוב שגם הם יהיו נוכחים בתהליך הטיפולי המתקיים ברווחה. היו שראו זאת כחלק מאחריותם ההורית, היו שהתייחסו לתרומה שהייתה לנוכחותם עבור בני המשפחה- הילדים והאם, ולמערכת היחסים הזוגית והיו שתיארו שינויים חיוביים שחלו בתפקודם כאבות. לעומת אבות אלה, היו אבות שדיברו על חשיבות מעורבותם בקשר עם הרווחה עבור עצמם. חלקם ראו במפגש עם העובדים הסוציאליים הזדמנות לדבר על הקשיים ולפרוק מעט מהמשא הרגשי הכבד שהם נושאים בליבם.

כל האבות חשפו מצוקות, בין אם היו אלה בשל נסיבות כלכליות ותנאי חיים קשים של מחסור ובין אם מצוקות רגשיות-נפשיות שמקורן במשברי חיים. תיאוריהם לימדו על הבדידות שהתלוותה למצוקות אלה ועל צורך לדבר ולהיות בקשר עם העובדים הסוציאליים. על אף חוויית המצוקה, ותהא זו עמוקה ככל שתהא, ועל אף הצורך בסיוע חומרי ו/או בתמיכה רגשית, הממצאים מראים כי מרבית האבות נרתעים מלפנות לשירותי הרווחה בבקשה לעזרה. עדויות מפי האבות והאימהות חושפים תמונה מורכבת הכוללת מניעים אישיים, זוגיים ומבניים העומדים בבסיס ההחלטה של האבות בדבר פנייה לקבלת סיוע כלכלי ו/או תמיכה רגשית משירותי הרווחה.

המהמורות בדרכם של האבות בפנייה לבקש עזרה כלכלית-קונקרטית נשענים במידה רבה על תפיסת שירותי הרווחה כמערכת המיועדת לאוכלוסייה החיה בשולי החברה, אוכלוסייה שהם אינם רואים את עצמם שייכים אליה. אחד החסמים הדומיננטיים מלהיות בקשר עם שירותי הרווחה נעוצים בתחושת הבושה, ברגשות הפחד ובתחושת איום מפני האפשרות שילדיהם "יילקחו" מהם. מחסומים בולטים ודומיננטיים אחרים שמקשים על האבות מלפנות לרווחה בבקשה לסיוע חומרי נובע מהתפיסה המסורתית הן של אבות והן של אימהות המדגישה את התדמית המסורתית של הגבר העצמאי והבלתי תלוי באחרים, חלוקת התפקידים המסורתית שבין אבות לאימהות, שבה האישה אחראית על גידול הילדים וענייני הבית בעוד הגבר הוא האחראי לפרנסת המשפחה. תפקיד 'המפרנס' מהווה אספקט מרכזי בזהותם האבהית של האבות ועבורם פנייה לרווחה מהווה הודאה בכישלונם בתפקיד זה. לצד אלה ציינו האבות את היעדר הידע אודות מערכת הרווחה – האופן בו היא פועלת, למה היא מכוונת ולמי מגיע להיעזר בשירותי ובאיזו צורה. גורם אחר שהתגלה במחקר כמשמעותי מאוד בהשפעה שיש לו על מידת המעורבות של אבות בקשר עם שירותי הרווחה הן האימהות שמקפידות לשמר את האבות בתפקיד 'המפרנס' בעוד הן נוטלות על עצמן את כל הכרוך בניהול המשפחה וענייניה. כחלק מכך הן האחראיות על מציאת המענים והפתרונות למצבים יומיומיים של חסך כלכלי ולפיכך לקשר עם שירותי הרווחה. דרך אחרת עושה שימוש בידע ובבקיאות שיש להן אודות שירותי הרווחה המאפשרת להן להיות בעמדת השפעה. עמדות אלה מאפשרות לאימהות להוות מעין 'מחסום שקוף' המשמר את מקומן כמי שנמצא בקשר עם מערכת הרווחה בעוד האבות נותרים מחוץ לתחום. חסם מכיוון נוסף מיוחס גם לעובדים הסוציאליים, שלעיתים קרובות, בוחרים לפנות אל האם, גם במקרים שבהם יש בידיהם את פרטי ההתקשרות של האבות.

כל האבות חשפו מצוקות רגשיות-נפשיות, בין שהתעוררו בשל נסיבות כלכליות ותנאי חיים קשים של מחסור ובין שהן תוצאה של משברי חיים. תיאוריהם לימדו על הבדידות שהתלוותה למצוקות אלה ועל צורך לדבר עליהן, אם אלה נאמרו במפורש ואם במשתמע. עם זאת, מעטים בלבד נטו לשתף את בנות זוגן ו/או פנו לאנשי המקצוע ברווחה בבקשה לתמיכה רגשית בשל התדמית הגברית המסורתית שאינה כוללת על פי תפיסתם שיתוף בקשיים ובחשיפה רגשית. לא רק שהגברים נרתעו מלפנות לשירותי הרווחה בבקשה לסעד רגשי, האימהות נטו לחזק הימנעות זו של האבות ולנכס מרחב זה לעצמן. יתרה מזאת, רבות מהן רואות את עצמן כמי שעומדות בחזית מלחמת ההישרדות בכל הכרוך בגידול הילדים וניהול משק הבית ולפיכך הן רואות את הסיוע הנפשי שיש בידי הרווחה להציע מענה שנועד עבורן.

לצד המהמורות שפירטו האבות, הם הציעו צעדים ודגשים שיקלו עליהם להוריד את המחסומים, לחצות את הסף וליצור קשר עם שירותי הרווחה. כצעד ראשון הם קוראים לעובדים הסוציאליים ליזום את הקשר עמם ולהזמינם לפגישה באופן ישיר ו/או באמצעות האימהות. אבות רבים הסבירו כי הם מיוזמתם לא יגיעו לשירותי הרווחה. תיאוריהם לימדו על הצורך לזכות בהכרה על ידי איש המקצוע ולחוש שהם רצויים ומשמעותיים. מדבריהם עולה שפנייה אל האבות היא הזדמנות לשני הצדדים, לאבות ולעובד הסוציאלי, ליצור חיבור ראשוני, שיפחית חששות ויקדם את הקשר והשיח בין האב לבין העובדת הסוציאלית. קריאת האבות שאיש המקצוע יגיע אליהם הביתה לפגישה ראשונה ושנייה נעוצה בעובדה שהפגישה בביתו של האב, במקום שבו הוא חש מוגן עשויה להקל עליו להיפתח לחוש נוח יותר לבסס יחסי אמון ראשוניים ולהגביר את הסיכוי ליצירת קשר. מכיוון הפוך, האבות מבקשים מאנשי המקצוע ברווחה "לא לסגור בפניהם את הדלת". הם מצפים מהעובדת הסוציאלי "לראות" את מצוקתם, ולהכיר בעובדה שאב שהגיע לשירותי הרווחה עושה זאת כמוצא אחרון המחייב את העובד להתייחס אליו בכבוד וברגישות יתרה.

ממצאי המחקר מהווים נדבך נוסף בתהליך המתמשך למיפוי הגורמים ולהבנת הדינמיקה המאפשרת ו/או חוסמת או מצמצמת את המעורבות של אבות בהתערבויות המתקיימות בשירותי הרווחה. התמונה המתקבלת מהממצאים שופכת אור על המחסומים של הגברים ועל התרומה של בנות זוגם לניצול המוגבל שהם עושים בסיוע המוצע להם בשירותים אלה. המחקר הממוקד לראשונה בהורים שנעזרים בשירותי הרווחה באופן וולונטרי (שלא מתוקף חוק) חושף את הצרכים ואת האופן בו יש להציע לאוכלוסייה זו את הסיוע המקצועי כך שגם האבות לצד האימהות יוכלו לקחת חלק בהתערבויות המוצעות.

תאריך עדכון אחרון : 08/06/2021