דילמות ודרכי פעולה של עובדים סוציאליים לעניין סדרי דין בתחום הזקנה בנוגע לתהליך מינוי אפוטרופוס

שנה: 
תואר: 
סטודנט/ית: 
תקציר: 

אריכות הימים ותהליך ההזדקנות נושאים בחובם את האפשרות להמשך צמיחה, התפתחות ומשמעות. עם זאת, לזקנה מתלווה הפחתה הדרגתית בתפקודים פיזיולוגים ולעיתים אף ירידה קוגניטיבית. אלה עלולות לפגוע ביכולתו של האדם הזקן לקבל החלטות ולספק את צרכיו באופן עצמאי. זאת ועוד, חלק מאוכלוסיית הזקנים חשופה להתעללות והזנחה מצד אנשים עמם יש להם יחסי אמון. אחד מתפקידיו המרכזיים של העובד הסוציאלי בתחום הזקנה הוא לפעול להגנתם ושמירת שלומם של זקנים אלו. אחת ההתערבויות השכיחות בהן נעשה שימוש להשגת מטרה זו היא מינוי אפוטרופוס לאותם זקנים.

עובד סוציאלי לעניין סדרי דין (להלן: עו"ס לס"ד) הוא עו"ס אשר עבר בהצלחה הכשרה ייעודית לתפקיד זה ומונה על ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים לצורך יישום חוקים שונים, בהקשר למחקר הנוכחי: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 (להלן: החוק). בכל הנוגע למינוי אפוטרופוס. תפקידו של העו"ס לס"ד כולל שתי משימות: האחת, מתן חוות דעת לבתי המשפט על פי דרישתם (מסמך זה נקרא תסקיר), וזאת כאשר הבקשה למינוי נעשית על ידי גורם אחר, לרוב בן משפחה. השנייה, ייזום והנעת מהלך של מינוי אפוטרופוס כחלק מתוכנית התערבות שתכליתה להגן על האדם זקן.

מחקר זה עוסק בדילמות ודרכי עבודתם של העו"סים לס"ד בתחום הזקנה בנוגע לתהליך מינוי אפוטרופוס לאדם הזקן. שאלת המחקר מכוונת לבדיקת הדילמות ודרכי העבודה של העו"סים לס"ד. לשם כך נבחרה שיטת מחקר איכותנית. קבוצת המחקר הינה שמונה עשר עו"סים לס"ד בתחום הזקנה בעלי שונות מרבית מבחינת מיקום גיאוגרפי, מגדר, דת, השכלה ורמה סוציו-אקונומית של היישוב בו הם עובדים. המחקר התבצע באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים. במטרה להשמיע את קולם של העו"סים לס"ד בתחום הזקנה.

ממצאי המחקר חולקו לשני חלקים. החלק הראשון מתאר את שלוש הדילמות העיקריות עמן מתמודד העו"ס לס"ד: הדילמה הראשונה הינה הצורך להכריע בין זכותו של האדם הזקן לחירות ואוטונומיה לבין  הצורך להבטיח את שלומו. הליך מינוי האפוטרופוס נועד להגן על האדם הזקן, אך הוא כולל פגיעה מובנית בחירותו וזכותו לאוטונומיה.

הדילמה השנייה נוגעת בסוגיית הבחירה בין מינוי אפוטרופוס ובין שימוש בחלופות משפטיות חדישות וחדשניות כגון: ייפוי כוח מתמשך, הנחיות מקדימות או מינוי אדם התומך בקבלת החלטות. המחקר העלה כי בכל הנוגע לחלופות השונות, המחסור בידע, בתקנות ובניסיון פרקטי מעלה חששות וחוסר ודאות אצל העו"ס לס"ד בכל הנוגע לחלופות אלו. כתוצאה מכך, העו"סים לס"ד לרוב עדיין רואים במוסד האפוטרופסות פתרון מועדף להגנה על האדם.

הדילמה השלישית עוסקת בזהות המועמד המומלץ לשמש כאפוטרופוס. על העו"ס לס"ד להמליץ על המועמד הראוי המתאים ביותר עבור האדם הזקן תוך התחשבות ברצונו. דילמה זו עולה בעיקר כאשר אין הסכמה בתוך המשפחה על זהות האפוטרופוס או לחלופין יש מועמד מוסכם אך העו"ס לס"ד סבור כי המועמד המוצע על ידי המשפחה איננו ראוי. במקרים אלו עולה האפשרות להמליץ על מועמד חיצוני למשפחה. באופן גורף, כל עו"סים לס"ד תיארו כי השימוש באפוטרופסות חיצונית נעשית כברירת מחדל.

החלק השני של הממצאים מציג את דרכי עבודתם של העו"סים לס"ד. עבודתם מתחילה באיסוף אינפורמציה אודות האדם הזקן ומשפחתו. החוק מעניק להם סמכויות חקירה לצורך איסוף מידע נרחב ככל האפשר. לאחר איסוף האינפורמציה והגדרת הדילמה העו"סים לס"ד מקבלים החלטה על דרכי ההתערבות המתאימות במקרה זה. דרכי ההתערבות נעות על הטווח שבין  התערבות טיפולית במשפחה במשבר סביב טיפול בבן המשפחה הזקן, לעיתים תוך שימוש במגשר חיצוני, לבין התערבות סמכותית של העו"ס לס"ד כנגד רצון האדם הזקן או משפחתו. בסיום התהליך העו"סים מגבשים את המלצתם, וזו מוגשת לבית המשפט.

ניתוח  דרכי עבודתם של העו"סים לס"ד לאור הדילמות האתיות שצוינו לעיל נעשה בהשוואה ל"מודל הכולל לקבלת החלטות אתיות" שפיתחו מקלוף וקינויף ב-2008 (McAuliffe & Chenoweth, 2008). מודל זה הינו מודל קוגניטיבי איטרטיבי המציע שיטת עבודה סדורה להתמודדות עם דילמות אתיות אשר כוללת: הגדרת הדילמה, בחירת השותפים לתהליך קבלת ההחלטות, איסוף המידע הרלוונטי, קבלת החלטה מתוך מגוון האפשרויות הקיימות ולבסוף הערכה וביקורת על האופן שבו ההחלטה התקבלה. מודל זה בנוי על ארבעה ממדים חשובים המהווים פלטפורמה לחמשת השלבים בתהליך קבלת ההחלטות שתיארנו לעיל. ארבעת הממדים הם:1.היכולת לתת דין וחשבון, לקחת אחריות ולדווח על התהליך. 2. רפלקטיביות- ביקורת עצמית ובחינה עצמית. 3. רגישות תרבותית 4. התייעצות.

בהשוואה בין הממצאים למודל נמצא כי העו"סים לס"ד פועלים בדומה לרוב השלבים המתוארים במודל. עם זאת- שני מרכיבים הנמצאים במודל חסרים בעבודתו של העו"ס לס"ד. הראשון מצביע על כך שלאחר קבלת ההחלטה חסר שלב ההערכה והבחינה, שלב אשר בוחן את הדרך בה התקבלו ההחלטות. המרכיב השני מצביע על כך שחסר מימד הרפלקטיביות, כלומר חסר ידע בנוגע להעמדות והמניעים של העו"ס עצמו. ניתן להעריך כי למידה והערכה של דרכי הפעולה לאחר קבלת ההחלטות ומודעות רפלקטיבית של ערכי העו"ס תוסיף תחום ידע נרחב אודות המניעים להחלטותיהם. לאור זאת, נראה כי אימוץ המודל ע"י העו"סים לס"ד יסייע להם בקבלת החלטות אתיות תוך כדי התייחסות לפרמטרים אשר חסרים כיום בעבודתם של העו"סים לס"ד.

בניגוד לדעה הרווחת כי עו"סים לס"ד נוטים להשתמש בגישות סמכותיות, מחקר זה מצביע על כך שהעו"סים מעדיפים, ככל שניתן, לפעול בשיטות טיפוליות המנסות להצמיח משפחה במשבר ולפעול להסכמה. כל זאת על מנת להגיע להמלצה הטובה ביותר והפוגענית פחות לזקן ולמשפחתו. העו"ס לס"ד פועל על מנת להימנע, כל שניתן, מלפעול בגישה סמכותית בה הוא בין השאר פונה ויוזם מינוי אפוטרופוס או ממליץ בתסקירו לבית המשפט על מועמד כנגד רצון הזקן או משפחתו.

ממצא חשוב נוסף הינו הצורך הדחוף בהכשרה פרקטית של עו"סים לס"ד בעניין החלופות המשפטיות למינוי אפוטרופוס. על מנת לפתור את הדילמה של בחירת האופן המשפטי שבו יבחר לפעול, בין אפוטרופסות ובין חלופות חדישות. יש להתחיל בראש ובראשונה בלמידת חלופות אלו והטמעתם בפרקטיקה המקצועית. זאת במטרה לקבל החלטות מושכלות ומקיפות הבוחנות את כל האפשרויות והכלים המוצעים לצורך תסקירו המוגש לבית המשפט.

חשיבות המחקר מתבטאת בכך שהוא מאתר את שלוש הדילמות העיקריות עמן מתמודדים העו"סים לס"ד ומשווה את דרכי עבודתם למודל הכולל לקבלת החלטות אתיות. התרומה היישומית של המחקר הינה לסייע לעו"סים לס"ד לבחון את מסקנותיהם לאור שלוש הדילמות שעלו מהמחקר. בנוסף המחקר מציע להיעזר ב"מודל הכולל לקבלת החלטות אתיות" דבר שעשוי לתרום לקבלת החלטות מושכלות.