גוף ונפש במקצועות הטיפול: השלכות על זהות, מעמד וגבולות של אנשי המקצוע ומקצועות הטיפול

שנה: 
תואר: 
סטודנט/ית: 
תקציר: 

בעשורים האחרונים חלו שינויים פרדיגמטיים ותיאורטיים בפרופסיות שונות ובכללן במקצועות הטיפול - העבודה הסוציאלית והפסיכולוגיה הקלינית. כתוצאה מכך נפתחו בפני אנשי המקצוע אפשרויות מגוונות לשינוי ולהתפתחות מקצועית, אשר אינן תואמות בהכרח את המסורות הטיפוליות במקצועותיהם. אחת ממגמות אלו הינה שילוב של שיטות טיפול גופניות-נפשיות בטיפול נפשי. על אף ששיטות אלה קיימות בפרקטיקה ומשמשות בטיפול עם מגוון בעיות, קשיים ואוכלוסיות יעד, השפעתן על מקצועות הטיפול ועל אנשי המקצוע טרם נחקרה. מטרת המחקר למלא חסר זה.

המחקר מתבסס על שתי פרספקטיבות תיאורטיות. האחת הינה פרספקטיבה סוציולוגית העוסקת בגבולות בין מקצועות. השניה היא פרספקטיבה פסיכולוגית העוסקת בהבנייה של זהות מקצועית. השאלות המרכזיות שנבחנו במחקר הן: האחת, מהם המניעים לשילוב שיטות טיפול גופניות-נפשיות בטיפול נפשי-מילולי. השניה, מהן ההשלכות הנתפסות של שילוב זה על אנשי המקצוע ועל מקצועות הטיפול.

המחקר בחן את תופעת שילוב הגוף במקצועות המרכזיים של הטיפול המילולי - בעבודה סוציאלית ובפסיכולוגיה הקלינית. הבחירה במקצועות אלו נבעה מעיסוקם בתחום הטיפול הנפשי המילולי מחד ומהשונות ביניהם באשר למאפיינים של גבולות, מעמד וזהות מקצועיים מאידך. שונות זו עשויה לתרום להבנת התופעה והשלכותיה.

שאלות המחקר נבחנו משתי נקודות מבט. האחת, דרך עיניהם של אנשי מקצוע - עובדים סוציאליים ופסיכולוגים קליניים - המשלבים את הגוף בעבודתם (רמת המיקרו). השניה, דרך עיניהם של מובילי מקצועות וקובעי מדיניות ברמת המאקרו באקדמיה, בתוכניות ההכשרה ובפרקטיקה של מקצועות אלה.

חקר תופעת השילוב של שיטות גופניות-נפשיות בטיפול מילולי מנקודת מבטם של אנשי המקצוע טרם נעשתה בישראל, ועל פי הידוע גם לא במקומות אחרים בעולם. לפיכך נבחרה שיטת מחקר איכותנית המאפשרת להסביר לעומקה תופעה חדשה ומורכבת. איסוף הנתונים התבסס על 44 ראיונות עומק מובנים-למחצה עם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים קליניים משתי קבוצות המחקר: 28 מטפלים-משלבים ו- 16 מובילי מקצועות. השיטה שהנחתה את ניתוח הנתונים היא התיאוריה המעוגנת בשדה. הניתוח נעשה באמצעות ניתוח תוכן והגדרת תמות תוך שמירה על הקריטריונים המקובלים להערכת אמינות המחקר ועל כללי האתיקה המחקרית והמקצועית.

ממצאי המחקר משרטטים תמונה מורכבת החושפת פערים, מתחים והתנגשויות ברמות שונות – בין פרקטיקה ומדיניות, בין קבוצות וקהילות מקצועיות, בין פרדיגמות טיפול שונות, בין הפרט לקבוצה ובין זהויותיו השונות של הפרט.

הממצאים מתייחסים הן לרמת המאקרו של התופעה והן לרמת המיקרו של הפרטים העוסקים בה. ברמת המאקרו, המחקר מלמד על התנגדות עזה של קובעי מדיניות במקצועות הטיפול לכניסת הגוף הממשי למסגרתם. התנגדות זו נובעת הן ממסורות מקצועיות ארוכות שנים שהדירו את הגוף מתחומן והן מסיבות פוליטיות הקשורות במעמד, שליטה וכוח. נראה שבבסיס ההתנגדויות השונות ניצבים שני מקורות מרכזיים: התנגדות לשינוי ופחד מהגוף.

ממצאי המחקר מראים כי למרות ההתנגדות הרבה בצמרת הפרופסיות המציאות מלמדת על תהליך של שינוי במסגרתו נכנסת העבודה הגופנית-נפשית לתוך הפרקטיקה של מקצועות הטיפול באמצעות אנשי המקצוע בשטח. זוהי הרחבה של תחום הסמכות המקצועית שכוללת כעת, לראשונה, גם תיאוריה ופרקטיקה של טיפול גופני-נפשי. אנו עדים איפוא לתהליך של שינוי גבולות בפרקטיקה של מקצועות הטיפול בניגוד לרוח המנשבת בצמרתם.

עוד מלמד המחקר כי השיח על הגוף בטיפול נע סביב מוטיב של מקום, הן מקום הגוף בחדר הטיפול והן מקום הגוף במקצועות הטיפול. מובילי המקצועות מבקשים למקם את הגוף מחוץ לחדר ומחוץ למקצועותיהם. לעומתם, המשלבים מבקשים להרחיב את גבולות המקצוע ולהכניס את הגוף לתוך העבודה המקצועית. אנו רואים איפוא טווח רחב להתמקמות התופעה במרחב הפרופסיונלי, התמקמות תלויית-הקשר ונקודת מבט. לפיכך הוצע כי מקומו של הגוף נע על קו התפר בין המודר למותר - בין הממסד המדיר לבין הפרקטיקה המתירה.

ברמת המיקרו המחקר מלמד על זהותם של המטפלים המשלבים. המחקר חשף תהליך שניוני של גיבוש זהות מקצועית במהלכו נע המטפל מזהות של איש מקצוע 'רגיל' לאיש מקצוע 'אחר' תוך התמודדות עם קשיים וצורך במציאת פתרונות. בתהליך זה נע המטפל מחוויה של התנגשות בין עולמות לחוויה של שילוב ואינטגרציה. בסיומו של התהליך מגבש המטפל זהות משלבת ייחודית משל עצמו.

עוד נמצא כי קיימים שני טיפוסים מרכזיים של משלבים – 'קלינאים' ו'מטפלים גוף-נפש'. טיפוסים אלה נבדלים ביניהם בזהותם המקצועית, בשייכותם המקצועית ובסגנונות העבודה עם הגוף בחדר. מרבית המשלבים במחקר הם מטיפוס 'הקלינאים', שנשארו קרובים למקצועותיהם הראשוניים ומוסיפים להיות מזוהים עימם. סגנון העבודה שלהם עם הגוף בחדר הוא שמור, היינו עבודה גופנית מתונה, המתבצעת בדרך כלל בישיבה בכסא באמצעות הקשבה לתחושות הגוף ודיווח מילולי אודותיהן. סגנון זה מסייע למשלבים 'הקלינאים' לגשר בין מסורות שונות ולהתאים את העבודה עם הגוף כך שיוכלו להמשיך ולהשתייך למקצוע. לשם כך הם משתמשים באסטרטגיות של פיצול, דילול, תרגום וגישור, המצמצמות את מקום הגוף בטיפול והופכות את השילוב לאפשרי במסגרת גבולות המקצוע.

הטיפוס השני הוא טיפוס 'גוף-נפש'. משלבים מטיפוס זה אימצו את העבודה הגופנית-נפשית במלואה - בתיאוריה, בטרמינולוגיה, בפרקטיקה של הטיפול ובארגון החדר. עבודתם כוללת עבודה תנועתית ושימוש במגע, קול, מוסיקה ואביזרים שונים. נראה כי השיוך למקצועותיהם כעובדים סוציאליים וכפסיכולוגים הכביד עליהם וההתרחקות שחררה אותם ממסגרת כובלת ומחייבת. כך הם נהנים מאוטונומיה רבה יותר וממרחק מביקורת. האסטרטגיה המשמשת אותם איפוא היא יציאה מהטריטוריה הפרופסיונלית.

תמה מרכזית שעלתה במחקר היא נראות הגוף - הן בעבודה בחדר והן בזהות המטפל. נמצא כי ישנה התאמה בין הרובד ההתנהגותי (נראות הגוף-נפש בחדר) לרובד הזהותי (נראות הגוף-נפש בזהות המטפל) בקרב שני טיפוסי המשלבים. עוד נמצא כי הנראות משתנה על פני זמן, מרחב והקשר. כך מתאפשרת התמקמות מיטבית בהיררכיות מקצועיות וחברתיות. מכאן אנו למדים על שימוש מגוון וגמיש בנראות ככלי אסטרטגי במאבק על כוח והכרה.

רובד נוסף שנחקר הוא דמיון ושוני בין הפסיכולוגיה הקלינית לבין העבודה הסוציאלית בהתייחס לתופעת השילוב. ההבדלים המרכזיים שעלו במחקר מתייחסים לכלל ציבור הפסיכולוגים לעומת כלל ציבור העובדים הסוציאליים, כפי שתופסים אותם משתתפי המחקר. הממצאים מצביעים על נטייה לשמרנות אצל הפסיכולוגים לעומת פתיחות בקרב העובדים הסוציאליים. זאת בהתייחס לנושאים של סטייה מהתלם המקצועי והתייחסות אל הגוף בטיפול. יחד עם זאת, בקרב משתתפי המחקר עלה דמיון ניכר בין המשלבים-הפסיכולוגים לבין המשלבים-העובדים הסוציאליים. ייתכן כי הדבר נובע מכך שההבדלים הפרופסיונליים בין אנשי המקצוע בפרקטיקה מטשטשים על רקע העיסוק בפסיכותרפיה כתחום משותף לשני המקצועות ועל רקע ההתמחות בתחום הגופני-נפשי.

מיפויה של תופעת שילוב הגוף במקצועות המרכזיים של הטיפול המילולי מהווה תרומה ראשונית לתחום שעד כה נחקר במידה מוגבלת בלבד. אנו עדים איפוא לתמונה מורכבת ומרובדת של זהויות, המתארת את יחסי הגומלין בין הפרט לבין השדה החברתי-מקצועי. מצד אחד, אנו למדים על השפעותיו של השדה החברתי על עיצוב זהויותיו של הפרט ועל ההיררכיה ביניהן. מצד שני אנו למדים על כוחו של היחיד ושל קבוצות יחידים להשפיע על המערכות החברתיות בתוכן הם פועלים. למטפלים-המשלבים, כמו גם למקצועות הטיפול, שני מופעים המתקיימים זה לצד זה: לשניהם מופע של השפעה, כח ואיום מחד גיסא, ומופע של חולשה וכפיפות לכוחו ולמבטו של אחר, מאידך גיסא. תמונה דיאלקטית זו חושפת את המורכבות הטמונה במערכת היחסים שבין היחיד לחברה, בין המיעוט לתרבות הרוב, ובין המטפל לבין הפרופסיה שלו. עוד עולה הצורך בזהות ברורה ומגובשת, הן של אנשי המקצוע והן של מקצועות הטיפול. זהות בעלת גבולות ברורים מחד וגמישים מאידך, מאפשרת המשך התפתחות ועדכון של העבודה המקצועית לרווחת המטופלים, אנשי המקצוע וכלל החברה.